פסק-דין בתיק ב"ל 15936-05-09

1.         התובע עתר לבית הדין להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון ממנו הוא סובל, לטענתו, כמחלת מקצוע שהיא בגדר "פגיעה בעבודה" כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995.

2.         עובדות המקרה המוסכמות, פורטו בהחלטת ביניים מתאריך 17.1.12 והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן - ההחלטה).

            ד"ר פלוטקין מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות בהתייחס לשאלת התמלאות תנאי סעיף 84א' לחוק.

3.         בחוות דעתו של ד"ר פלוטקין, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 7.2.12, השיב המומחה, כי בכל הבדיקות של התובע היתה תבנית של ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי סימטרי דמוי כפית, המתאים לליקוי שמיעה מושרה רעש.

            ד"ר פלוטקין ציין, כי בבדיקת השמיעה הסמוכה ביותר למועד שקודם פרישתו של התובע מעבודתו, דהיינו באודיוגרם מ-15.8.06, השמיעה הממוצעת באוזן ימין, בתדירויות הדיבור, היתה 8 דציבל ובשמאל 13 דציבל.

לאחר פרישתו של התובע בבדיקה מ-5.7.07, השמיעה בתדירויות הדיבור היתה 22 דציבל ובשמאל 18 דציבל.

            באשר לתשובה לשאלה 6ו', הבין ד"ר פלוטקין את השאלה מתייחסת לבדיקות שמיעה, בעוד שהתאריכים שצויינו בשאלה, מתייחסים לפער בין מועד הגשת התביעה הראשונה שלח התובע לנתבע, לבין הגשת התביעה השניה שהוגשה בחודש 2/2008.

מכל מקום, המומחה התייחס לבדיקות הסמוכות לתאריכים אלה.

            חוות דעתו של המומחה נשלחה לצדדים, תוך מתן אפשרות לשני הצדדים לבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה.

4.         בתאריך 25.3.12 ולאחר שאף אחד מהצדדים לא ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה, ניתנה על ידינו החלטה על הגשת סיכומים בתיק.

            התובע הגיש סיכומים בכתב ובהם טען, כי מחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כמו גם המומחה מטעם התובע, ד"ר כמאל סעב, עולה, כי התובע סבל מליקוי שמיעה תחושתי עצבי המתאים לחשיפה לרעש מזיק.

כמו כן, קיימות פניות חוזרות ונישנות לקבלת טיפול רפואי עקב הטינטון.

הנתבע הגיש סיכומים מטעמו ובהם טען, כי כושר השמיעה של התובע בממוצע תדירויות הדיבור, לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, ועל כן לא מתקיים תנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק.

5.         מחוות דעתו של ד"ר פלוטקין, עולה כי התובע סובל מליקוי שמיעה מושרה רעש, אלא שעובר למועד בו פרש, ליקוי השמיעה לא הגיע לכדי 20 דציבל בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים.

בבדיקה של מכון גל, לאחר פרישת התובע, מ-5.7.07, כושר השמיעה בתדירויות הדיבור באוזן שמאל, לא פחת ב-20 דציבל, אלא רק ב-18 דציבל.

6.         הגם שברור מחוות דעתו של המומחה, כי התובע סובל מליקוי שמיעה מושרה רעש, וכי לו עניינו היה נידון לפני חקיקת סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי, היה מקום להכיר בליקוי השמיעה כ"פגיעה בעבודה", הרי שלאור לשון סעיף 84א', ומאחר ותנאי להכרה בליקוי השמיעה הינו הפחתה של כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, ותנאי זה אינו מתקיים בתובע - דין התביעה להדחות.

7.         התובע בסיכומיו כלל לא התייחס לקביעות המומחה מטעם בית הדין על כך, שבבדיקת השמיעה הסמוכה ביותר למועד פרישת התובע מעבודתו, לא היתה הפחתה בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים בשיעור של 20 דציבל לפחות (כאשר יש לבחון זאת על-פי מוליכות עצם), וגם בבדיקת השמיעה לאחר פרישת התובע מעבודתו, הבדיקה מ-5.7.07, לא קיימת הפחתה של 20 דציבל באוזן שמאל.

הנתבע בסיכומיו ביקש לדחות את התביעה, מאחר ולא התמלאו תנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק.

מאחר ולא מתמלאים תנאי סעיף זה ותנאי להכרה בטנטון כ"פגיעה בעבודה", הינו התמלאות תנאי סעיף קטן (א), הרי לא ניתן להכיר בטנטון כ"פגיעה בעבודה".